תקציר
אנו משתמשים בנתוני הסקר החברתי לשנים 2014 עד 2016 ובנתוני Google Maps כדי ללמוד על התפלגות המועסקים בישראל לפי אופן הגעתם למקום עבודה ובפרט – על מידת התלות ברכב פרטי. ניתוח זה נעשה משתי זוויות: אחת מאפשרת מיפוי גאוגרפי של היישובים בארץ לפי מידת הנגישות מהם למקומות תעסוקה באמצעות התחבורה הציבורית (יחסית לרכב פרטי); השנייה בוחנת – ברמת נתוני הפרט – את ההשפעה של הנגישות ושל תכונות הפרטים על הבחירה של אופן ההגעה.
מיפוי היישובים לפי מדד הנגישות באמצעות תחבורה ציבורית למקומות עבודה שחישבנו מצביע על פערים בולטים. ככל שמתרחקים מהערים המטרופוליטניות הנגישות היחסית יורדת. ברוב יישובי הפריפריה – ובמיוחד ביישובים הערביים – הנגישות היחסית נמוכה בשל מגבלות בהיצע שירותי התחבורה. ביישובים יהודיים קטנים בפריפריה הנגישות נמוכה, אך רמתם הסוציו-אקונומית הגבוהה של היישובים עשויה להעיד כי הנגישות הנמוכה נובעת מכך שהתושבים מעדיפים להשתמש ברכב פרטי (בהינתן רמת התחבורה הציבורית שניתן לספק ליישובים כאלה). בערים וביישובים חרדיים הנגישות היחסית גבוהה. בהרבה יישובים מרקע סוציו-אקונומי נמוך – במיוחד במגזר הערבי – הנגישות היחסית נמוכה ומלוּוה בהסעות מאורגנות שהמעסיקים מספקים. הסעות אלו יעילות שכן ניתן לעבור באמצעותן מרחק רב בזמן נתון. אולם, בהיעדר חלופות נוצרת תלות בהן המקטינה את אפשרויות התעסוקה הפתוחות בפני התושבים ויוצרת אצלם תלות במעט מעסיקים.
ניתוח גורמי הפרט המשפיעים על אופן ההגעה לעבודה (Discrete choice), בהינתן מבחר מוגבל של חלופות, מראה השפעה קטנה (אך מובהקת סטטיסטית) של משך הנסיעה. לעומת זאת, קרבת תחנות אוטובוס/רכבת ותדירות שירות מגדילים משמעותית את סיכויי הבחירה באמצעים אלה, ומקטינים את השימוש ברכב פרטי. לעומת זאת, הטבות אחזקת רכב ורכב צמוד מטעם המעסיק גורמות להעדפת רכב פרטי.
התוצאות מצביעות גם על מתאם בין מעמד סוציו – אקונומי נמוך (מבחינת שכר, השכלה וצפיפות הדיור) לבין נטייה גבוהה יותר להשתמש באוטובוס, ועל אטרקטיביות נמוכה של נסיעה באוטובוסים עבור עשירוני ההכנסה הגבוהים. הנטייה להשתמש באוטובוס נמוכה משמעותית בקרב בעלי רכב פרטי ובקרב עובדים הזכאים להטבות אחזקת רכב מטעם המעסיק. לגבי הרכבת, הממצאים מעידים על נכונות גבוהה לבחור בה, כאשר היא זמינה, הן על ידי בעלי רכב והן על ידי יוממים אחרים.