תקציר:
נייר זה בוחן כיצד הגירעון של הממשלה הרחבה התפתח במרוצת השנים 2000—2012, וזאת על ידי פירוק של תוואי הגירעון לשלושה מרכיבים שונים: סטטוטורי, מבני ומחזורי. הגירעון הסטטוטורי מחושב כהפרש בין שיעור המס הסטטוטורי לבין משקל ההוצאה הציבורית בתוצר הפוטנציאלי. הגירעון המבני מתייחס לשינויים המבניים שהתרחשו במשק בתקופה הנבדקת והשפיעו על ההכנסות ממסים. הגירעון הסטטוטורי-מבני כולל את שני הגדלים האלה. את שארית הגירעון – היינו הנתח ששינויים סטטוטוריים או מבניים אינם מסבירים – אנו מייחסים למחזור העסקים.
מהמחקר עולה כי למרות שבמהלך השנים מרבית השונות בתוואי הגירעון נובעת ממחזור העסקים, בין 2002 ל-2004 הגירעון הסטטוטורי-מבני ירד בחדות בעיקר משום שהממשלה נקטה מדיניות של הפחתה במשקל ההוצאה הציבורית בתוצר. משנת 2005 עד שנת 2008 הגירעון הסטטוטורי-מבני עלה בהדרגה בעיקר משום ששיעורי המס הסטטוטורי פחתו בהיקף גדול יותר מהירידה במשקל ההוצאה הציבורית בתוצר; אולם גם משום שהגירעון המבני גדל כתוצאה מכך שהשכר ירד ביחס לתוצר לנפש. החל משנת 2008 רמתו של הגירעון הסטטוטורי-מבני התייצבה סביב ארבעה אחוזי תוצר – בדומה לרמתו בשנת 2002 – כתוצאה מכך שמשקל ההוצאה הציבורית ושיעור המס הסטטוטורי נותרו פחות או יותר ללא שינוי. על פי שיטת החישוב המופיעה במאמר, רובו של הגידול שחל בגירעון של הממשלה הרחבה בשנת 2012 נובע ממחזור העסקים.