עודף הכנסות על הוצאות של כ- 10.9 מיליארד ש"ח במאזן בנק ישראל בשנת 1998. במיוחד בולט הגידול החד בהכנסות בנק ישראל בשקלים שנבע בעיקרו מהפיחות בשער השקל, על רקע עודף הנכסים במט"ח במאזן בנק ישראל.
ב- 1998 נרשם גידול של כ- 2.4 מיליארד דולר ביתרות מטבע חוץ. כזכור, למעלה משנה וחצי בנק ישראל אינו מתערב במסחר במט"ח, פרט למספר ימים בודדים סביב סוף 1997.
עליה משמעותית ב"רווחים הריאליים הממומשים" של בנק ישראל, שהסתכמו לכ- 3.9 מיליארד ש"ח בשנת 1998. רווחים אלו מהווים חלק מהכנסות הממשלה ומקטינים את הגירעון הממשלתי הכולל לשנה זו.
מבנק ישראל נמסר היום, כי על פי הערכות ראשוניות לשנת 1998 יירשם במאזן הבנק עודף הכנסות על הוצאות של כ- 10.9 מיליארדי שקלים. זאת, לאחר שנתיים בהן נרשם עודף הוצאות על הכנסות של כ- 1.5 מיליארד שקלים. הגידול בהכנסות נובע בעיקרו מהעלייה בערכו השקלי של עודף הנכסים על התחייבויות במט"ח במאזן בנק ישראל, עקב הפיחות הניכר בשער השקל במהלך השנה החלפה. בנוסף, בשנת 1998 חלה עלייה בהכנסות הבנק מיתרות מטבע החוץ במונחים דולריים לעומת השנה הקודמת, כתוצאה מעלייה ברמה הממוצעת של היתרות, מהפרשי שער עקב העלייה בערכם של מטבעות שונים לעומת הדולר – מטבעות המהווים חלק מתיק היתרות – מרווחי הון עקב עליית מחירי איגרות החוב בהן מושקעות היתרות.
סך מאזן הבנק מסתכם ב- 1998 בכ- 108 מיליארד ש"ח. כ- 98 אחוזים מנכסי הבנק הם במט"ח או צמודי מט"ח, בעוד שמרבית התחייבויותיו (כ-73 אחוזים) הם בשקלים. מאזן הבנק, דו"ח רווח והפסד וביאורים יפורסמו, כמידי שנה, בסוף חודש פברואר הקרוב.
בהתייחסות לעודף ההכנסות על ההוצאות, חשוב להדגיש, כי בניגוד לפירמה עסקית, בנק ישראל פועל כדי למלא את התפקידים המוטלים עליו לא על פי שיקולי רווח והפסד. באופן כללי, התוצאות החשבונאיות של פעילות הבנק משקפות, בין השאר, את השלכות המדיניות המוניטרית, על רקע הגירעון התקציבי והזרמות הממשלה בשנים שחלפו, תנועות ההון אל המשק וממנו, ומשטר שער החליפין, וכן את הכנסות הבנק מיתרות מט"ח.
מאזן בנק ישראל משקף את מצבת הנכסים וההתחייבויות של הבנק בתאריך מסוים : ב- 31.12.98, והנו מושפע ממספר משתני רקע שנקבעו ביום זה, ובמיוחד משער החליפין של השקל. יש להדגיש, כי בתקופה בה שער החליפין נייד בתוך תחום ניוד רחב והמשק פתוח לתנועות הון, קיים פוטנציאל לשינויים ניכרים בשער החליפין ולכן גם ב"רווחי" בנק ישראל בפרקי זמן קצרים. לכך כמובן, יש השלכות חשובות לגבי הניתוח וההתייחסות המתאימים למאזן הבנק ול"רווחיו". על רקע זה, מובן שההתייחסות למדיניות המוניטרית, המתבצעת באמצעות מכשירים הנשענים על השוק, חייבת להיות מושתתת על השגת היעדים של המדיניות, ולא על פי ההשלכות על מאזן הבנק ו"רווחיו".
על רקע עודף ההכנסות על ההוצאות שנרשם בשנת 1998, יעביר בנק ישראל לממשלה בסוף חודש פברואר (עם "תאריך ערך" של ה- 31.12.98) כ- 8.8 מיליארד ש"ח (עודף הכנסות על הוצאות בשנת 1998 בניכוי עודף הוצאות מהשנתיים הקודמות). בבנק ישראל מדגישים, כי מין הראוי שעודף זה, המושפע בעיקרו מהפרשי שער על יתרות מט"ח שארעו בשנת 1998 – ושערכן בעתיד ישתנה ככל שישתנה שער החליפין – לא ישמש למימון הגירעון התקציבי בשנת 1999.
חלק מעודף ההכנסות של בנק ישראל, על פי ההגדרה שאומצה במשותף ע"י בנק ישראל ומשרד האוצר בשנת 1990, מוגדר כ"רווחים ריאליים ממומשים". "רווחים" אלה, שהסתכמו בסכום של כ- 3.9 מיליארד ש"ח בשנת 1998, לעומת 2.4 מיליארד ש"ח בשנת 1997, מקטינים – על פי הגדרה זו – את הגירעון התקציבי.
בבנק ישראל מוסיפים, כי השינוי הגדול במשטר שער החליפין ובפתיחות המשק לתנועות הון שחל מאז ראשית העשור מחייב בחינה מחדש של הגדרת ה"רווחים הריאליים הממומשים" והתאמה לנסיבות החדשות. הגדרה זו נשענת בעיקרה על ההכנסות מריבית בגין יתרות מט"ח, אך איננה מפחיתה מהן את הוצאות הריבית שיש לבנק ישראל, אשר נבעו מהצורך לעקר את השפעות ההזרמה שנגרמה ע"י רכישות המט"ח על ידו בעבר, ושבוצעו על מנת להגן על גבולות רצועת הניוד של שער החליפין. בבנק ישראל מזכירים, כי למעלה משנה וחצי בנק ישראל אינו מתערב במסחר במטבע חוץ, פרט למספר ימים בודדים סביב סוף 1997, בהם רכש מטבע חוץ על מנת להגן על גבולה התחתון של רצועת הניוד.