לניתוח המלא
- צעדי מדיניות בתחום הנסיעה ברכב פרטי בישראל – בכללם ההחלטה להפחית את המיסוי על רכישת מכוניות חדשות החל משנת 2005 וההחלטה להעלות את המס על ההוצאות המשתנות רק מעט בהשוואה לעלייה בהכנסות משקי הבית – תרמו במישרין לגידול הצפיפות בכבישים. צעדים אלה הצטרפו לתהליכים הכלכליים שממילא פועלים לגידול מהיר בנסועה בישראל.
- הניסיון האמפירי מראה כי יעילות הכביש (במונחי מהירות הנסיעה בו או במונחי מספר המכוניות העוברות בו ביחידת זמן) יורדת בצורה קיצונית ברגע שהעומס בו חוצה סף מסוים. על מנת להימנע ככל הניתן מהגעה לסף זה נדרש להתאים את המדיניות הקיימת. ניתן לעשות זאת באמצעות מדיניות שתשלב בין תמריצים להאט את קצב הגידול של הנסועה במכוניות פרטיות – למשל הגדלת ההשקעה בשיפור התחבורה הציבורית והעלאת המיסוי על הנסועה ברכב פרטי (במיוחד בשעות העומס) – לבין התאמת ההשקעה בכבישים לקצב הגידול בביקוש.
עבודה שכתב ד"ר יואב פרידמן מחטיבת המחקר בבנק ישראל ותתפרסם בקרוב ב"לקט ניתוחי מדיניות וסוגיות מחקריות" של בנק ישראל מתארת את המדיניות שננקטה בישראל בתחום התחבורה הפרטית, בעיקר מיסוי הרכב ומיסוי הנסועה, והיא מנתחת את השלכותיה על היקף הנסיעה ברכב פרטי לאורך שני העשורים האחרונים. המסקנה העיקרית מהעבודה היא שהגידול בצפיפות בכבישים אינו גזירה משמיים ושנדרשת מדיניות שתפעל לצמצום גידול בנסיעה ברכב פרטי. רצוי שמדיניות כזו תשלב בין תמריצים להאט את קצב הגידול של הנסועה במכוניות פרטיות – ייקור של הנסיעה ברכב פרטי, בעיקר בשעות העומס, והוזלה (בעיקר במונחי זמן) של הנסיעה בתחבורה ציבורית (כלומר שיפור בתדירותה, בזמינותה ובשילוב בין רכיביה) – לבין התאמת קצב הגידול של היצע תשתית הכבישים לקצב הגידול של הביקוש. ללא שינוי מדיניות הגידול בצפיפות בכבישים צפוי לפגוע קשות ביעילות הכבישים, שכן הניסיון האמפירי מראה כי יעילות הכביש (במונחי מהירות הנסיעה בו או במונחי מספר המכוניות העוברות בו ביחידת זמן) יורדת בצורה קיצונית ברגע שהעומס בו חוצה סף מסוים.
בעבודה מוצג ניתוח מפורט של ההתפתחות בשני העשורים האחרונים של מרבית הרכיבים הקובעים את עלות הנסיעה במכונית, ומהניתוח ניתן ללמוד שמחיר הנסיעה ברכב פרטי ירד בחדות בעשור האחרון. הירידה נובעת בעיקר מכך שעלות רכישת מכונית ירדה בעשור האחרון, ואת התהליך הובילו הפחתת מס הקנייה, הייסוף הריאלי במשק, וירידת הריבית הריאלית (הקובעת את עלות ההון המשמש לרכישת מכונית). בפירוט, המדינה הפחיתה את המיסים על רכישת רכב חדש, וכיום מס הקנייה הממוצע על מכונית פרטית חדשה עומד על כ-60%; במחצית הראשונה של העשור הקודם הוא עמד על יותר מ-80%. במקביל העלתה המדינה את המיסים על ההוצאות המשתנות (בעיקר הבלו על הדלק) במידה מתונה בלבד, פחות מהגידול בהכנסות משקי הבית. השינוי הכולל במיסוי העלה את הביקוש למכוניות.
כניסת המכוניות ההיברידיות והחשמליות צפויה להביא לירידה נוספת בעלות של ק"מ נסיעה ולהמשך עידוד הנסיעה ברכב פרטי. על פי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, השיפור בתצרוכת הדלק של כלי רכב היברידיים מגיע ל-30% ויותר, ועל פי מבחני שטח (בלתי מבוקרים) הוא עומד על 20%—35%. כניסתם של רכבים אלו לשוק היא מהירה – במחצית הראשונה של 2018 חלקן של המכוניות ההיברידיות במכוניות הנוסעים החדשות עמד על יותר מ-15%, לעומת 4% בלבד ב-2016 – ולכן חיוני לשנות את המדיניות, כלומר לייקר את הנסיעה ברכב פרטי ולשפר את תשתית התחבורה הציבורית במטרה לעודד את צמצום השימוש ברכב פרטי.
מעבר להשפעת מדיניות המיסוי וירידת מחירי הרכבים המיובאים, הצפיפות בכבישים עלתה בשני העשורים האחרונים גם בעקבות תהליכים כלכליים. עם תהליכים אלו נמנות העלייה ברמת החיים והתרחבות התעסוקה במקביל לפיזור האוכלוסייה. העלייה ברמת החיים תורמת לגידול בצפיפות בכבישים דרך העלייה ברמת המינוע (מספר כלי רכב פרטיים ל-1,000 נפש), וזאת נוסף לעלייה בצפיפות שתורם הגידול המהיר של האוכלוסייה. רמת המינוע בישראל עלתה בשני העשורים האחרונים ביותר מ-50%, מכ-210 מכוניות לאלף נפש בשנת 1998 ל-320 מכוניות בשנת 2017. הנסועה השנתית לנפש (סך הנסועה ברכב פרטי בק"מ, מחולק באוכלוסייה) עלתה באותה תקופה בסדר גודל דומה, כ-45%. התרחבות התעסוקה במקביל לפיזור האוכלוסייה תורמת אף היא לצפיפות בכבישים, דרך התרחבות תופעת היוממות (נסיעה בין-עירונית קבועה מהבית לעבודה). בשעה שלפני כשני עשורים אפיינה היוממות כ-45% מהעובדים בישראל, כיום היא מאפיינת כ-55% מהם.
למרות הגידול בביקוש לנסיעה ברכב פרטי, ותרומתה של המדיניות לכך, ההשקעה בתשתית הכבישים נותרה יציבה יחסית לתוצר לאורך שני העשורים, ואין בה די כדי להבטיח שהצפיפות בכבישים לא תעלה או לפחות לא תחצה את הסף שבו יעילות הכביש תפחת מאוד. החל מ-2005 היחס שבין רמת הנסועה ברכב פרטי וסך שטח הכבישים בישראל עלה ב-35%.