החוב הממשלתי במחצית השנייה של שנות ה-90
משקל החוב הממשלתי בתוצר הגיע בתום 1999 ל- 104%  - בדומה לשנת 1997 ולמחצית הראשונה של 1998 – לעומת 109% בסוף 1998.
בחמש השנים האחרונות לא חל שינוי במשקלו של החוב הלא-סחיר בסך החוב הממשלתי, והוא נותר בשיעור של כ- 38%.
על אף הירידה ביחס החוב לתוצר בשנת 1999, רמתו עדיין גבוהה יחסית לרוב המדינות המפותחות ולרמת ה- 60% שנקבעה באמנת מאסטריכט.
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי החוב הממשלתי הכולל (הפנימי והחיצוני) הגיע בתוך שנת 1999 ל- 423 מיליארדי ש"ח – עלייה ריאלית של 2.3%, לעומת סוף 1998. התפתחות זו מבטאת עלייה ריאלית של 3.6% בחוב הפנימי – שהגיע ל- 311 מיליארדי ש"ח – וירידה ריאלית של 1.2% בחוב החיצוני – שנותר ברמה של 113 מיליארדי ש"ח. משקל החוב הממשלתי הכולל בתוצר שב וירד ב- 1999 ל- 104% - בדומה לזה שהיה בתום שנת 1997 ובמחצית הראשונה של 1998 וזאת, לאחר עלייה זמנית לשיעור של 109% בסוף 1998, בעיקר בשל תנודות בשער החליפין ובמדד המחירים לצרכן באותה תקופה.
במחלקה המוניטרית מסבירים, כי משקל החוב בתוצר הינו אחד המדדים החשובים לבחינת יציבותו של משק בעיני משקיעים זרים. ככל שמשקל זה קטן יותר, כך נתפס המשק בעיניהם כיציב יותר. בהקשר זה חשוב לציין, כי אחד התנאים המרכזיים שנקבעו באמנת מאסטריכט להצטרפותם של משקים לאיחוד המוניטרי האירופי הוא חוב שלא עולה על 60% מהתוצר – או תוואי וירידה ברור של החוב לקראת שיעור זה. מהשוואה בינלאומית עולה, כי על אף הירידה שחלה במשקל החוב ב- 1999, רמתו עדיין גבוהה לעומת רוב מדינות ה- OECD (ארגון המדינות המפותחות). משמעת תקציבית, תוך המשך ההתקדמות בתוואי הרב-שנתי של הפחתת הגירעון התקציבי היא צעד הכרחי להמשך הפחתת משקל החוב הממשלתי בתוצר.
במחלקה המוניטרית מציינים, כי גם אם המשק יצמח בשיעור של כ- 5% - 4% , והגירעון הכולל
יירד ל- 1.5% מהתוצר – על פי תוואי הגירעון המתוכנן לשנת 2003 – עדיין משקל החוב בתוצר.
בשנים הקרובות יישאר תקופה ארוכה גבוה משמעותית לעומת המקובל ברוב מדינות האיחוד האירופי ובארה"ב.
עוד נמסר מהמחלקה המוניטרית, כי החוב הפנימי מהווה 73% מהחוב הממשלתי הכולל יותר – 27% - הם חוב חיצוני. הרכב זה לא השתנה באופן מהותי מאז שנת 1995. כמו כן, החזקותיהם של תושבים זרים באיגרות חוב ממשלתיות המונפקות בארץ – אשר רובן צמודות לדולר – הם בהיקף זעיר – 800 מיליוני ש"ח בשנת 1999 – ומשקלן בסך החוב זניח – 0.2% מאז שנת 1995. זאת, בניגוד למצב בארצות מפותחות, בהן חלק גדול יחסית של החוב המונפק בשווקים המקומיים מוחזק ע"י זרים.
מהמחלקה המוניטרית נמסר עוד, כי 60% מהחוב הכולל צמוד למדד – סחיר ולא סחיר – 32% צמוד ונקוב במט"ח ורק 8% אינם צמודים. משקלו של החלק הלא-צמוד בסך החוב כמעט ולא גדל מאז שנת 1996 וזאת, על אף שנתח גדול יחסית מגיוס ההון הממשלתי המקומי הסחיר בשנים האחרונות – 57% ב- 1999 ו- 45% לשנה בשנים 1995 עד 1998 – היה לא צמוד. זאת, בשל מספר סיבות: לממשלה אין יכולת משמעותית להשפיע על היקף גיוס ההון הלא-סחיר – שהוא צמוד למדד ומהווה כרבע מסך גיוס ההון – וזאת, בשל ההתחייבות להנפיק אג"ח מיועדות לקרנות הפנסיה ולחברות הביטוח. גיוס ההון של הממשלה בשווקים הבין-לאומיים הוא, כידוע, רק נקוב במט"ח, ולא מתבצע בשקלים; רוב גיוס ההון הלא-צמוד מהווה מיחזור של פדיונות אג"ח שקליות שהונפקו בעבר. בהקשר זה, חשוב להזכיר, כי החוב הלא-צמוד קצר יחסית ליתר החוב, ובעבר אף הונפק לטווחים קצרים עוד יותר. במחלקה המוניטרית מדגישים, כי עם התבססות שיעורי אינפלציה נמוכים, בדרך כלל, חלקו של החוב הלא-צמוד גדל על חשבון חלקו הצמוד למדד והצמוד למט"ח. כך, במדינות עם שיעורי אינפלציה נמוכים רובו הגדול של החוב הפנימי אינו צמוד. כמו כן, אג"ח הנסחרות בשווקים הבין-לאומיים אינן צמודות.
אשר להסדרים הקיימים בהקשר למחויבות הממשלה להנפיק אג"ח מיועדות לקרנות הפנסיה ולחברות הביטוח במחלקה המוניטרית מוסיפים, כי הסדרים אלה – אשר בגינם משקל החוב הלא-סחיר בסך החוב הממשלתי נשאר ללא שינוי בחמש השנים האחרונות בשיעור של כ- 38% לא מאפשרים לממשלה להעמיק את שוק אג"ח הסחירות, המשמש בסיס לתמחור תכניות החיסכון ואשראי לכל הטווחים, ובכך פוגעים ביעילות השוק. תופעה זו תלך ותחמיר עם הקטנת הגירעון הממשלתי לאורך השנים, הירידה היחסית במשקלן של קופות הגמל במסגרת החיסכון לטווח ארוך והמעבר מפנסיה תקציבית לצוברת. על כן, חיוני לקדם רפורמה כוללת בשוק ההון, ובמיוחד בתחום קרנות הפנסיה, אשר תעניק, בין היתר, גמישות גדולה יותר לממשלה בתכנון גיוס ההון.
 
 
 
 
 
 

​