| הנושא שנבחר לערב הזה הוא הערכת מצב חברתית-כלכלית של ישראל ל-2008. אני מעדיף, ברשותכם, להביט לאופק מעט ארוך יותר ולדבר על צמיחת המשק בטווח הארוך. |
| בהקשר זה, אני אתמקד במדיניות הכלכלית, ובחשיבות של צמיחה בת-קיימא. שיעור הצמיחה קריטי לעתיד המשק, וגם לעתיד המדינה. כך, אם נצליח לצמוח ב-25 השנים הקרובות, בממוצע, בקצב של 5% לשנה, נגיע ב-2032 לרמת תמ"ג של כ-2,235 מיליארד ₪ (במחירי 2007), לעומת כ-660 מיליארד ב-2007. לעומת זאת, אם נצמח רק בקצב של 3% לשנה, נגיע לרמת תמ"ג של כ-1,380 מיליארד ₪. זהו הבדל עצום - של למעלה מ-60%. חשוב שנבין שאם נעלה על מסלול של צמיחה מתמשכת בשיעורים גבוהים יהיו לנו המקורות הדרושים כדי להתמודד עם הבעיות הקיימות בתחומים הקריטיים – למשל, בתחום הרווחה החברתית. |
| בהקשר של צמיחה בת קיימא, לא אדבר על החשיבות שבהמשך האסטרטגיה של יציבות מקרו-כלכלית, שווקים חופשיים, פתיחות המשק ושילובו בכלכלה הגלובאלית. היום אדבר על 3 נושאים מבניים ולא פחות חשובים: חינוך, רווחה והשקעות. |
| בין שלושת הנושאים האלה, ציינתי גם את הרווחה, וזאת משום שהחברה הישראלית לא יכולה להצליח – בוודאי לא לאורך זמן – אם נוצרים בה פערים גדולים וחלק גדול מהאוכלוסייה מתקיימת ברמת חיים מאוד נמוכה. |
| חינוך |
| עקרונית, כולנו מבינים את החשיבות של החינוך בישראל. כמעט ואין לנו משאבי טבע, אבל יש לנו הון אנושי– אותו יש לפתח כל הזמן על מנת לשמור ולהגדיל את היתרון האיכותי של מדינת ישראל. המדינה שמה במשך הרבה שנים דגש רב על נושא החינוך, ואם נושא זה לא ימשיך להיות בסדר עדיפות גבוה מספיק, נמצא את עצמנו במצב שילך וידרדר – ובמידה רבה השחיקה כבר החלה. |
| ביחס להוצאות שלנו על חינוך בהשוואה בין-לאומית עולה תמונה מאוד מעניינת וחשובה: ההוצאה לתלמיד בחינוך החובה והעל-תיכוני, ביחס לתמ"ג, אינה נמוכה לעומת במדינות ה-OECD, ולעיתים היא גבוהה יותר. אבל כאשר רואים את הירידה שחלה במדדים על הישגי התלמידים בישראל במשך השנים, לעומת מדינות אחרות, אנחנו צריכים להגיע למסקנה שמערכת החינוך בישראל אינה יעילה. כדי לשפר את המצב, חשוב שנבחן את הסיבות לחוסר היעילות הזה ונפעל לפתרון בנושא. למה? משום שמדובר בהשקעה החשובה ביותר – השקעה באוכלוסייה הצעירה, שהיא כוח העבודה ומקור היזמות והצמיחה העתידיים. |
| גם בתחום ההשכלה הגבוהה יש מקום לשימת לב מיוחדת. די לראות בשמות הישראליים הכלולים ברשימות הסגל האקדמי באוניברסיטאות הבולטות בארה"ב ובמדינות אחרות. זהו מצב שקשה להשלים איתו. ועדת שוחט עשתה עבודה מצוינת לקידום ההשכלה הגבוהה בישראל וחשוב ליישם את מסקנותיה – כולל מתן שכר דיפרנציאלית על מנת לתגמל את הטובים ביותר בסגל האקדמי. |
| תחום נוסף שנזנח בשנים האחרונות הוא החינוך הטכנולוגי. אני שומע זאת מגורמים שונים – במערכת החינוך ובקרב התעשיינים הזקוקים לבעלי מקצועות טכנולוגיים. זהו נושא שגם אותו יש לטפח ולקדם. |
| כידוע, החינוך הוא הדרך הטובה ביותר לצמצום העוני בטווח הארוך. וזה מוביל אותי לנושא הרווחה. |
| רווחה |
| דרך חשובה מאוד לטיפול בעוני היא לשלב אנשים שמסוגלים לעבוד, בתעסוקה – ובמקביל, להעלות את התמורה לעובדים בשכר נמוך. בהקשר הזה אני שמח שנושא מס הכנסה שלילי נמצא באג'נדה הכלכלית-חברתית של הממשלה ומקווה שניישם זאת בקרוב, כמו את יתר הנושאים שנמצאים על אותה האג'נדה החשובה. |
| אני לא אכנס היום לדרכים לשלב את האוכלוסייה הענייה בתעסוקה ולתמוך באילו שאינם מסוגלים לעבוד. הערב אני רוצה להתייחס לסוגיה ייחודית להרכב החברה הישראלית. לפי נתוני הלמ"ס, מרבית העוני בישראל מרוכז בשני מגזרים: המגזר החרדי והמגזר הערבי. בעוד שתחולת העוני (לפי המדידה היחסית) בקרב האוכלוסייה היהודית שאינה חרדית הייתה ב-2006 12% בלבד, תחולת העוני בקרב החרדים והערביים הייתה 57% ו-58%, בהתאמה. הדבר קשור לשיעורי התעסוקה הנמוכים בשני המגזרים הללו – בעיקר בקרב הגברים החרדיים והנשים הערביות. ב-2006 היה שיעור התעסוקה של גברים חרדיים כ-25% (לעומת כ-62% בקרב הגברים באוכלוסייה) ובקרב נשים ערביות כ-17%, (לעומת כ-53% בקרב הנשים באוכלוסייה). |
| אם לא נצליח לטפל בסוגיות אלה, יותר ויותר חלקים מהאוכלוסייה הישראלית עלולים להיות מחוץ לשוק העבודה וכתוצאה מכך, עניים. חשוב להתמודד עם נושא רגיש ומורכב זה, וליצור פתרונות מתאימים, המתבססים, בין היתר, על מערכת תמריצים נכונה. |
| השקעות |
| נושא ההשקעות הוא מפתח לצמיחה, ולכן חשוב שהמשק הישראלי יהיה מקום אטרקטיבי בפני משקיעים מקומיים וזרים. בהקשר הזה, אני אתייחס להקלת התהליכים הנדרשים כדי לעשות עסקים בישראל. |
| קיימים מספר דוחות חשובים המתייחסים לסוגיה זו, כמו "דוח התחרותיות הגלובלית" (Global Competitiveness Report) של הפורום הכלכלי העולמי. אני אתמקד בדוח חשוב נוסף: "דוח עשיית עסקים" (Doing Business Report) של הבנק העולמי. זהו דוח המדרג 178 מדינות לפי פרמטרים המייצגים את הקלות (או הקושי) שבו ניתן לעשות עסקים בכל מדינה. |
| בציון הכללי מדורגת ישראל במקום ה-29. לכאורה מקום לא רע – אפילו גבוה יחסית. אם בוחנים מקרוב את הפרמטרים של המדד, מגלים שבחלקם נמצאת ישראל במקום די גבוה: למשל, היכולת של בעלי מניות להגן על עצמם כנגד שימוש לא ראוי של נכסי חברה ע"י המנהלים (מקום 5), הזכויות החוקיות של לווים ומלווים והזמינות למידע רלוונטי למתן וקבלת אשראי (מקום 7), התהליכים לייבוא וייצוא של מטען סחורות דרך הים (מקום 8), התהליכים להקמת ותיפעול עסק (מקום 17). |
| לעומת זאת, בפרמטרים אחרים נמצאת ישראל במקום נמוך מאוד: למשל, התהליכים המשפטיים בסכסוכים עסקיים (מקום 102), התהליכים להשגת רישיונות עבור בניית מחסן ע"י עסק (מקום 109), התהליכים להעברת בעלות של קרקע ובנין לעסק (מקום 152). אני חושב שממצאים אלו לא מפתיעים אף ישראלי. |
| חשוב מאוד שכל הרשויות הרלוונטיות ישלבו ידיים, על מנת להסיר מכשולים ביורוקרטיים ולהביא לשיפור מתמיד בכל התחומים - במיוחד באלה שבהם ישראל מקבלת ציונים נמוכים. |
| יתכן ופרטים אלו נראים לא חשובים, אבל אנחנו צריכים להתמודד במצב של תחרות מול המדינות האחרות, וברור שהשגת צמיחה בת-קיימא מחייבת הסרת חסמים אלו, שעומדים בפניה. ולטווח ארוך, אין עבור המשק הישראלי ולרווחת החברה בישראל נושא חשוב יותר מצמיחה מהירה ומתמשכת. |