המצגת אותה הציגה מצורפת.השמירה על יציבות המחירים הנה אחד היעדים העיקריים של בנק ישראל (שקף 2 במצגת המצורפת), בדומה לשל מרבית הבנקים המרכזיים בעולם. במרבית המדינות המפותחות, היעד הוגדר כאינפלציה של 2% בשנה, ובישראל - כטווח מסביב למרכז היעד של 2%. אין מדובר במספר קסם, אלא ברמה מספיק נמוכה שמאפשרת לנו להבין בקלות אם מחירו של מוצר מסוים באמת עולה או יורד, ולהתאים את ההתנהגות שלנו בהתאם. הדבר חשוב מאוד לכלכלת השוק ובכך מבטיחים שהשוק ימלא את תפקידו בכל הקשור להקצאת מקורות, אותה הוא מבצע בהתאם לאיתות שנובע מהשינויים במחירים היחסיים. רמה זו של כ-2% היא גם מספיק גבוהה בכך שהיא מאפשרת התאמה כלפי מטה של מחירים, כשזו נדרשת, בשווקים שמתאפיינים בקשיחות מחירים יחסית, כדוגמת שוק העבודה, וגם מאפשרת שחיקה של נטל החוב בתקופות של מיתון, שתומכת בפעילות הכלכלית כאשר הדבר נדרש. יש לציין שבשנים האחרונות, בשל האינפלציה הנמוכה מאוד במדינות רבות, הוויכוח המקצועי התמקד בשאלה האם נכון להעלות את יעד האינפלציה ל-3% או 4% (שקף 3)הוויכוח עודנו נמשך לאחרונה, זאת על-אף העובדה שהאינפלציה עולה במרבית המדינות המפותחות והן מתקרבות ליעד שלהן, והפעם בשל העובדה שההערכות לגבי הרמה של הריבית הריאלית הטבעית הן נמוכות משהיו בעבר, כפי שלמשל מפרסם ה-FED (שקף 4). אם אכן הריבית הריאלית הטבעית, משתנה שאיננו נמדד באופן ישיר, יורדת, המדיניות המוניטרית תתקשה לתמוך בפעילות בעת מיתון, ולכן יש כאלו שגורסים שאינפלציה גבוהה יותר תספק יותר טווח פעולה למדיניות המוניטרית. אנו איננו סבורים שזה המצב בישראל, ולכן בעינינו הטווח של 1-3% הוא הטווח הראוי לשמש כיעד יציבות המחירים.
במשך מספר שנים, האינפלציה בפועל, וגם סביבת האינפלציה, היו בישראל נמוכות מטווח היעד, וכעת אנו סבורים שהנתונים תומכים בהערכה שאנו מתקרבים אל טווח היעד (שקף 6). אמנם האינפלציה ב-12 החודשים האחרונים עדיין נמוכה מהיעד, ועומדת על 0.5%, אך המדדים המנוכים מעט יותר גבוהים (שקף 7), והציפיות והתחזיות לאינפלציה לשנה הקרובה עלו אל סמוך, או מעט מעל, לגבול התחתון של טווח היעד (שקף 9, 10). זהו מצב חדש אותו לא ראינו במשך מספר שנים. בנוסף, רוחות האינפלציה מנשבות גם מהעולם כפי שמשתקף מאינפלציית המוצרים הסחירים בישראל ומהאינפלציה במשקים העיקריים (שקף 8), שם חלק מהמדינות המפותחות הגיעו ליעד יציבות המחירים (שקף 11) ומחיר הנפט שב לעלות (שקף 12). אצלנו, שער החליפין יציב יחסית (שקף 13) והשכר מוסיף לעלות בקצב מהיר, בעיקר במגזר העסקי, מה שמשקף את העובדה ששוק העבודה הדוק במרבית הענפים (שקף 14). עם זאת, כדי שהוועדה המוניטרית תהיה משוכנעת שעלייה זו באינפלציה מבטאת התבססות בטווח היעד, האינפלציה תצטרך להיות מעט גבוהה מהגבול התחתון של היעד, והוועדה תצטרך להיות משוכנעת שרמה זו צפויה להתבסס ולהישמר למשך יותר ממספר חודשים. שינוי כיוון של המדיניות המוניטרית מוקדם מדי עשוי להתברר כלא מועיל, היות והוא יעכב את התבססות האינפלציה בטווח היעד.
ניתוח הפעילות הריאלית מלמד כי המשק צומח בקצב נאה, כך שהפעילות ככל הנראה הגיע לרמה הפוטנציאלית (שקף 17), והאינדיקטורים השונים ממשיכים להצביע על כך שהתוצר צומח סביב קצב של 3.5% בשנה (שקף 18) וששוק העבודה איתן (שקף 19). עם זאת, יצוא הסחורות היה מאכזב בחודשים האחרונים (שקף 20), ועל פי מרבית התחזיות של בתי ההשקעות הזרים צפויה ירידה בצמיחה העולמית בשנתיים הקרובות (שקף 21). הסחר העולמי, שצמח בקצב נאה בשנה האחרונה, האט לאחרונה (שקף 22), והחרפה ב"מלחמות הסחר" בהחלט עשויה להשפיע על המשך התרחבותו. כמשק קטן ופתוח, ישראל תושפע לרעה ממצב כזה.
התפתחויות אלו התרחשו על רקע סביבה פיננסית יציבה יחסית בישראל (שקף 24). מחירי הדירות התייצבו בחודשיים האחרונים שעבורם התפרסמו נתונים (פברואר ומארס) לאחר שירדו ב-2.4% מרמת השיא ששררה באוגוסט אשתקד (שקף 25) ועל אף העלייה בחוב של משקי הבית, רמתו עדיין מתונה (שקף 26), כפי שהוצג בדוח היציבות הפיננסית האחרון שפרסם בנק ישראל.
לסיכום:
q סביבת האינפלציה עולה ומתקרבת לתחום היעד
q קצב הצמיחה נאה וקרוב לפוטנציאל
q התגברות הסיכון להחרפת "מלחמת סחר" עלולה לפגוע בצמיחה
q הסביבה הפיננסית יחסית יציבה אך ישנם מוקדי פגיעות