גיוס ההון הממשלתי בהשוואה לגירעון התקציבי בשנת 1998
בשנת 1998 גייסה הממשלה הון (בארץ ובחו"ל) בהיקף של 12 מיליארד ש"ח – בעוד שהגירעון הממשלתי הכולל (לרבות מתן אשראי) הסתכם באותה שנה ב- 7 מיליארד ש"ח.
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי גיוס ההון נטו של הממשלה הסתכם ב- 1998 ב- 12 מיליארדי ש"ח, לעומת 11.2 מיליארדים ב- 1997. גיוס הון זה של הממשלה בשנת 1998 מורכב מתקבולים מהפרטה בסך 5.1 מיליארדי ש"ח, מגיוס הון מקומי – באמצעות אג"ח סחירות ובלתי סחירות – בסך 4.5 מיליארדי ש"ח, ומגיוס הון בחו"ל בסך 2.4 מיליארדים. היקף זה של גיוס ההון הממשלתי בשנת 1998 היה גדול מהגירעון הכולל (בתוספת מתן אשראי) של הממשלה, אשר הגיע ל- 7.2 מיליארדי ש"ח אשתקד וכך, נרשם גיס הון עודף ב 4.8 מיליארדים. ראוי לציין, כי גיוס ההון הממשלתי העודף (גיוס הון העולה בהיקפו על צרכי מימון הגירעון) גורם לגידול מיותר בחוב הממשלתי ומטיל נטל עודף על תשלומי הריבית המשולמים בגינו. עם זאת, העודף שהתקבל בגיוס ההון הממשלתי נובע בעיקרו מאופן הגדרת הגירעון של הממשלה. על פי ההגדרה הנוכחית, חלק מההכנסות של בנק ישראל – המוגדר כ"רווחים ריאליים ממומשים" – נלקח בחשבון כחלק מהכנסות הממשלה וכך הוא מקטין את הגירעון בתקציב. "רווחים" אלה, ציינו בבנק ישראל, אינם זהים לעודף ההכנסות של בנק ישראל, כפי שהם מופיעים בדוחותיו הכספיים השנתיים. הגדרה זו של הגירעון התקציבי – המשמשת גם לצורך "חוק הפחתת הגירעון" – אומצה ע"י צוות משותף למשרד האוצר ולבנק ישראל משנת 1990, אך איננה מתאימה עוד. בהגדרה זו, למשל הריבית המתקבלת על יתרות מטבע החוץ של בנק ישראל נרשמת כהכנסה בתקציב הממשלה, בעוד שהוצאות הבנק המרכזי עבור פיקדונות הבנקים בבנק ישראל – אשר גדלו לצורך קיזוז ההשפעה על כמות הכסף הנובעת מרכישת מטבע חוץ – אינן נכללות בצד ההוצאות בתקציב. בנוסף, אין קשר בין רישומם של "הרווחים הריאליים הממומשים" כהכנסה בתקציב הממשלה לבין ההעברה הכספית בפועל של עודף ההכנסות של בנק ישראל לממשלה. על פי הגדרה זו, ניתן היה בשנים 1996 ו- 1997 להקטין את הגירעון בתקציב בשל "רווחי" בנק ישראל, למרות שבפועל היה לבנק ישראל בשנים אלו עודף הוצאות על הכנסות, והוא לא העביר בפועל "רווחים" לממשלה. ברור, איפוא, שהגדרה זו טעונה שינוי.
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל הובהר, כי כאשר מנכים מהגירעון הממשלתי את "הרווחים הריאליים הממומשים" של בנק ישראל, הנרשמים בתקציב הממשלה רק בתום שנת התקציב, גיוס ההון הממשלתי העודף מצטמצם לכמיליארד שקלים בלבד, הן בשנת 1998 והן בשנת 1997. עם זאת, בשנת 1997 נרשמו אמנם בצד הכנסות הממשלה "רווחים ריאליים ממומשים" של בנק ישראל, אשר הקטינו את הגירעון הממשלתי, אך מצד שני הכנסות אלה לא שיקפו העברת כספים בפועל, כי לבנק ישראל היה באותה שנה עודף הוצאות על הכנסות. עובדה זו יצרה מציאות בה נדרשה הממשלה באותה שנה לגייס הון בהיקף העולה על הגירעון שנרשם, כי אחרת לא היתה מצליחה לממן את הגירעון בפועל באותה שנה.
במחלקה המוניטרית מציינים עד, כי גיוס ההון הלא-סחיר, הנובע מהתחייבות הממשלה להנפיק אג"ח מיועדות, בעיקר לקרנות הפנסיה הותיקות והחדשות, אינו מאפשר גמישות רצויה במימון הגירעון של הממשלה, שכן שהוא עלול להקשות על תכנון מימון הגירעון ועל ניהול החוב הממשלתיים.