מגבלת התקציב שולטת בנו גם אם אין אנו שולטים בה
עיקרי הדברים בהרצאה של משנה לנגיד בנק ישראל ד"ר מאיר סוקולר בכנס של בנק ירושלים שנערך במלון דן:
· ניסיון התקופה האחרונה הראה כי הפחתת ריבית בנק ישראל אינה מבטיחה כלל הפחתה מקבילה בריבית לטווח ארוך החשובה למימון משכנתאות והשקעות במשק. כן אין זה בהכרח נכון כי העלאת ריבית בנק ישראל גורמת לעליה מקבילה בריבית לטווח ארוך.
· כאשר בנק ישראל הפחית את הריבית ב- 2 נקודות האחוז בסוף דצמבר אשתקד ירדה הריבית על אג"ח ממשלה לא צמוד ל- 10 שנים ב- 0.2 נקודות האחוז בלבד.
· הסיבה לתגובה המינורית של הריבית הארוכה לשינויים חדים יחסית בריבית בנק ישראל, ולכך שהריבית שבה ועלתה לרמה הגבוהה מזו של פני הפחתת הריבית, היא אי הוודאות לגבי המשך האסטרטגיה התקציבית של העשור האחרון, לפיה מחוייבת הממשלה לתוואי רב שנתי של גירעון פוחת ובעקבות כך גם להפחתה מתמשכת ביחס החוב לתוצר.
· בעקבות החריגה המשמעותית מיעד הגירעון בשנת 2001 עלה היחס חוב תוצר ל- 96 אחוזים לעומת 90 אחוזים ב- 2000 וזאת לאחר מגמת ירידה ברורה בו בעשור האחרון. כזכור מחייבים כללי האיחוד האירופי ירידה ליחס חוב תוצר של 60 אחוז לכל היותר.
השלמה עם גירעונות תקציביים גדולים היא בעייתית יותר ככל שיחס החוב בתוצר גבוה יותר. זאת, מאחר והיא מגדילה את תשלומי הריבית אותה נאלצת הממשלה לשלם ולכן היא עשויה לגרום להעלאת נטל המס – שהוא כבר היום בישראל מהגבוהים בעולם המערבי – ומקשה עוד יותר על התחרות של המשק הישראלי עם מדינות מערביות. בעקבות כך פותחים סיכויי הצמיחה של המשק על פני זמן.
· גודלו של החוב הממשלתי יחסית לתוצר אצלינו היא סיבה מרכזית לכך שיכולתינו להשלים עם גידול בגירעון הממשלה גם בעת מיתון מוגבלת בהרבה מזו של משקים אשר בהם החוב יחסית לתוצר נמוך משלנו. דרך התבוננות זו על המדיניות התקציבית ממחישה את החשיבות של נקודת המוצא הבעייתית של המשק הישראלי – שבו יחס החוב תוצר גבוה מאוד ותשלומי הריבית עליו משעבדים כבר היום חלק גדול מהתקציב. המגבלה שנקודת מוצא זו מטילה עלינו לא מכירה לצערנו בקשיים המיוחדים של המבנה הפוליטי בישראל, בהשפעות ההאטה העולמית ואף לא בבעיות הבטחון.
אסור לנו להתעלם ממגבלה זו שכן גם אם איננו מכירים בה היא מכירה בנו ואותנו היטב.