למחקרבמסגרת הכנס הבין-לאומי (בשיתוף עם CEPR) לבחינת סיכונים פיננסיים מערכתיים מפרסם בנק ישראל מחקר שכותרתו:
It Takes More than Two to Tango: Understanding the Dynamics behind Multiple Bank Lending and its Implications
("צריך יותר משניים לטנגו: היווצרותה של תופעת ריבוי מלווים והשלכותיה")
המאמר נכתב בידי ד"ר קונסטנטין קוסנקו ונועם מיכלסון מחטיבת המחקר של בנק ישראל ומוצג בכנס.
במסגרת מעקב שוטף אחר פעילות הבנקים בישראל והסיכונים הנשקפים להם בודקת עבודת מחקר זו את אחד הערוצים המרכזיים שדרכם זעזועים במערכת הפיננסית מתפתחים והופכים למערכתיים – הערוץ שנוצר כתוצאה מחשיפה של מוסדות פיננסיים (בנקים) לאותו נכס או לקבוצת נכסים דומים ("חשיפה משותפת"). במחקר נבחן התהליך שבו לווים גדולים עוברים ממערכת יחסים עם בנק אחד למערכת יחסים רב-בנקאית בשוק ההלוואות (multiple bank lending) –כלומר מתחילים ללוות מכמה בנקים במקום מבנק אחד, (שלא במסגרת הלוואות סינדיקציה, שהיקפן במערכת הבנקאית בישראל נמוך).
שימוש במערך נתונים ייחודי, המקיף את כל חשיפות האשראי הגדולות של שבעת הבנקים המסחריים הגדולים בישראל בתקופה שבין 2005 ל-2015, על בסיס דיווחים רבעוניים, מאפשר לחוקרים לזהות את ההשפעות החיצוניות של הגישה הרגולטורית המיקרו-יציבותית. נמצא, בין היתר, כי מגבלות רגולטוריות על חשיפות אשראי ללווה גדול (או לקבוצת לווים) אכן פעלו להקטנת סיכון הריכוזיות בתיק האשראי של התאגידים הבנקאיים וחיזקו את יציבותם. עם זאת אילצו המגבלות את הלווים הגדולים לגייס אשראי ממקורות אלטרנטיביים (מבנקים אחרים, או בשוק ההון), ולכן גדל מספר הבנקים המלווים לכל אחד מהלווים הגדולים. תופעה זו מגדילה את היקף הנכסים המשותפים לבנקים, וכאן החשיבות של השלמת הגישה המיקרו-יציבותית, המתבטאת בבחינה מערכתית רחבה יותר של השלכות התופעה.
המחקר מנתח את התמריצים וההעדפות של הלווים והמלווים כאחד בתהליך שבו לווה שכבר מקבל אשראי מבנק אחד פונה לקבל אשראי מבנק נוסף. נמצא כי לווה גדול נוטה להתקשר עם בנקים אשר להם אפשרויות מימון גדולות יותר ועם בנקים שלהם היכרות קודמת עם הפרופיל העסקי שלו. היכרות כזאת נובעת מהלוואות קיימות לחברות או לווים אחרים שהם חלק מקבוצת לווים שאליה משתייך הלווה או מחשיפה לענף שבו הוא פועל. היכרות מוקדמת עם פעילותו של הלווה מקטינה את האסימטריה במידע בתהליך הקצאת האשראי. המחקר אף מוצא הסתברות גבוהה שלווה יתקשר עם בנק בעל מידת חפיפה גבוהה יחסית עם המלווה הקודם. (זו נמדדת, בין היתר, על ידי התנועה המשותפת של הנכסים בשוק המניות/האג"ח). המחקר מעלה הסברים פוטנציאליים לתופעת חיפוש הקורלציה (love for correlation) מצד מלווים, ומעלה את האפשרות שהיא קשורה לבחירה מודעת של הבנקים להגדיל את הדמיון בין תיקי האשראי שלהם כדי ליהנות מערבות פוטנציאלית של "רבים מדי מכדי [שיונח להם] להיכשל" (too many to fail).
ניתוח שנערך בבנק ישראל מראה שהחשיפה המשותפת של בנקים ישראליים במגזר הפעילות של הלווים הגדולים אמנם פחתה בשנים האחרונות, בזכות צמצום חלקם של הלווים הגדולים בתיק האשראי של הבנקים, אך היא עדיין אינה מבוטלת[1], ומכאן החשיבות של מחקר זה, המתווסף על המעקב והניתוח השוטפים הנערכים בבנק ישראל בנושא.
[1] ראו תיבה 2 בדוח היציבות הפיננסית למחצית השנייה של 2017.