עודף הכנסות על הוצאות של כ-11 מיליארד ש"ח במאזן בנק ישראל בשנת 1998. במיוחד בולט הגידול החד בהכנסות בנק ישראל בשקלים שנבע בעיקרו מהפיחות בשער השקל, על רקע עודף הנכסים במט"ח במאזן בנק ישראל.
הכנסות בנק ישראל מיתרות מט"ח בשנת 1998 הסתכמו בכ-1.6 מיליארדי דולרים, לעומת 305 מיליונים בשנת 1997.
עליה משמעותית ב"רווחים הריאליים הממומשים" של בנק ישראל, שהסתכמו לכ- 3.9 מיליארד ש"ח בשנת 1998. רווחים אלו מהווים חלק מהכנסות הממשלה ומקטינים את הגירעון הממשלתי הכולל לשנה זו.
מבנק ישראל נמסר היום, כי במאזן הבנק לשנת 1998 נרשם עודף הכנסות על הוצאות של כ-11 מיליארדי ש"ח. זאת, לאחר שנתיים בהן נרשם עודף הוצאות על הכנסות שהצטבר לכ-1.5 מיליארד שקלים. הגידול בהכנסות נובע בעיקרו מהעלייה בערכו השקלי של עודף הנכסים על התחייבויות במט"ח במאזן בנק ישראל, עקב הפיחות הניכר בשער השקל במהלך השנה שחלפה. בנוסף, בשנת 1998 חלה עלייה בהכנסות הבנק מיתרות מטבע החוץ במונחים דולריים לעומת השנה הקודמת, כתוצאה מהעלייה ברמה הממוצעת של היתרות, מהפרשי שער עקב העלייה בערכם של מטבעות שונים לעומת הדולר – מטבעות המהווים חלק מתיק היתרות – ומרווחי הון עקב עליית מחירי איגרות החוב בהן מושקעות היתרות.
סך מאזן הבנק לסוף 1998 מסתכם בכ- 108 מיליארדי ש"ח. כ- 93 אחוזים מנכסי הבנק הם במט"ח או צמודי מט"ח, בעוד שמרבית התחייבויותיו (כ-78 אחוזים) הם בשקלים.
בהתייחסות לעודף ההכנסות על ההוצאות, חשוב להדגיש, כי בניגוד לפירמה עסקית, בנק ישראל פועל כדי למלא את התפקידים המוטלים עליו ולא על פי שיקולי רווח והפסד. באופן כללי, התוצאות החשבונאיות של פעילות הבנק משקפות, בין השאר, את השלכות הניהול של המדיניות המוניטרית, הפועלת על רקע הגירעון התקציבי והזרמות הממשלה בשנים שחלפו, תנועות ההון אל המשק וממנו, ומשטר שער החליפין, וכן את הכנסות הבנק מיתרות מט"ח.
מאזן בנק ישראל משקף את מצבת הנכסים וההתחייבויות של הבנק בתאריך מסוים: ב-31.12.98, והנו מושפע ממספר משתני רקע שנקבעו ביום זה, ובמיוחד משער החליפין של השקל ומעודף הנכסים על ההתחייבויות במט"ח במאזן בנק ישראל. יש להדגיש, כי בתקופה בה שער החליפין נייד בתוך תחום ניוד רחב והמשק פתוח לתנועות הון, קיים פוטנציאל לשינויים ניכרים בפרקי זמן קצרים בשער החליפין ולכן גם ברווחי בנק ישראל. לכך כמובן, יש השלכות חשובות לגבי הניתוח וההתייחסות המתאימים למאזן הבנק ולרווחיו. על רקע זה, מובן שההתייחסות למדיניות המוניטרית, המתבצעת באמצעות מכשירים הנשענים על השוק, חייבת להיות מושתתת על השגת היעדים של המדיניות, ולא על פי ההשלכות על מאזן הבנק ו"רווחיו".
בנק ישראל העביר לממשלה בסוף חודש פברואר (עם "תאריך ערך" של ה-31.12.98) כ- 9 מיליארד ש"ח (עודף הכנסות על הוצאות בשנת 1998 בניכוי עודף הוצאות מהשנתיים הקודמות). בבנק ישראל מדגישים, כי מן הראוי שעודף זה, המושפע בעיקרו מהפרשי שער על יתרות מט"ח שאירעו בשנת 1998 – לא ישמש למימון ההוצאות והגירעון התקציבי בשנת 1999. הפרשי שערים אלה, הדגישו בבנק ישראל, לא התקבלו בפועל, וניתן "להעבירם" לממשלה בלי לממש נכסים רק משום שבנק ישראל יכול "להנפיק" שקלים. יתר על כן, בשל הייסוף הנומינלי מאז סוף 1998, צבר בנק ישראל עד עתה "הפסדים", שאף הם אינם הוצאות בפועל, של כ-3 מיליארדי ש"ח.
חלק מעודף ההכנסות של בנק ישראל, על פי ההדרגה שאומצה במשותף ע"י בנק ישראל ומשרד האוצר בשנת 1990, מוגדר כ"רווחים ריאליים ממומשים". "רווחים" אלה, שהסתכמו בסכום של כ- 3.9 מיליארדי ש"ח בשנת 1998, לעומת 2.4 מיליארד ש"ח בשנת 1998, מקטינים – על פי הגדרה זו – את הגירעון התקציבי.
בבנק ישראל מוסיפים, כי השינוי הגדול במשטר שער החליפין ובפחיתות המשק לתנועות הון שחל מאז ראשית העשור מחייב בחינה מחדש של הגדרת ה"רווחים הריאליים הממומשים" והתאמה לנסיבות החדשות. הדרגה זו נשענת בעיקרה על ההכנסות מריבית בגין יתרות המט"ח, אך איננה מפחיתה מהן את הוצאות הריבית שיש לבנק ישראל, אשר נבעו מהצורף לעקר את השפעות ההזרמה שנגרמה ע"י רכישות המט"ח על ידו בעבר, ושבוצעו על מנת להגן על גבולות רצועת הניוד של שער החליפין. בבנק ישראל מכריזים, כי במסחר במטבע חוץ, פרט למספר ימים בודדים סביב סוף 1997, בהם רכש מטבע חוץ על מנת להגן על גבולה התחתון של רצועת הניוד.
יתרות מטבע חוץ הסתכמו בסוף 1998 ב-22.8 מיליארדי דולרים, לעומת 20.3 מיליארד בסוף 1997. בממוצע שנתי עלו היתרות מ-17 מיליארדי דולרים ב-1997 ל-21.5 מיליארדי דולרים ב-1998, עלייה של 4.5 מיליארדי דולרים. הגורם העיקרי לגידולן של היתרות ב-1998 היו הכנסות בנק ישראל, שתרו להגדלת היתרות כ-1.6 מיליארדי דולרים, לעומת 0.3 מיליארד אשתקד.
במונחים דולריים הסתכמו ההכנסות מיתרות מטבע חוץ השנה בכ-1.6 מיליארדי דולרים, לעומת 305 מיליונים אשתקד. ההכנסות נבעו משני גורמים: האחד – הכנסות בסך כ-1.2 מיליארדי דולר מריבית ורווחי הון, שנבעו מירידת התשואות לפדיון בשוק האמריקאי ובשווקים האירופאיים – אשר התבטאה בעליית מחיריהן של איגרות החוב. הגורם הנוסף הנו הכנסות מהפרשי שער בסך 390 מיליוני דולרים, שנבעו מהיחלשותו של הדולר, יחסית לשעריהם של רוב המטבעות האחרים המוחזקים בתיק היתרות.