החוב הממשלתי הלא-סחיר הסתכם ביוני 1999 ב- 143 מיליארדי ש"ח-
כמחצית מהחוב הפנימי הכולל של הממשלה
- מאז סוף 1992 ועד יוני 1999 ניכרת מגמת ירידה במשקל החוב הלא-סחיר של הממשלה בסך
החוב הפנימי - מ- 54.6% ל- 47.9% - אך רמתו עדיין גבוהה מאד ופוגעת ביעילות שוק ההון.
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי החוב הפנימי הלא-סחיר של הממשלה הסתכם ביוני
1999 ב- 142.6 מיליארדי ש"ח - שהם 47.9% מסך כל החוב הפנימי הממשלתי, לעומת 54.6%
בדצמבר 1992. במקביל, משקלן של איגרות החוב המיועדות בסך החוב הלא-סחיר של הממשלה
הולך וגדל במהלך השנים, והוא עמד על 80% ביוני 1999, לעומת 44% בסוף 1992. במחלקה
המוניטרית מסבירים, כי החוב הלא-סחיר הוא חלק מהחוב הממשלתי הפנימי, והוא מורכב
מאגרות חוב מיועדות - המונפקות לקופות פנסיה ולחברות ביטוח - ומפיקדונות שהופקדו ישירות
במשרד האוצר, בעיקר ע"י המוסדות הכספיים בגין אמיסיות לקופות גמל ופנסיה - הסדר
שהופסק באפריל 1987 - וע"י גופים נוספים, עפ"י הסדרים מיוחדים עם משרד האוצר, הקיימים
גם היום.
במחלקה המוניטרית מסבירים עוד, כי הירידה במשקל החוב הלא-סחיר בסה"כ החוב הפנימי
נובעת ממספר תהליכים, שחלקם הגיע לידי מיצוי, כגון פירעונם הכמעט מלא של אגרות החוב
המיועדות שהונפקו לקופות הגמל, לאחר שהנפקתן הופסקה בסוף 1986. כמו כן, בתקופה זו כבר
נפרעו במלואם כספי החסכון שהופקדו בעבר באוצר, עקב הפסקת ההסדר הכרוך בזה ב- 1990. גם
ביתרת הפיקדונות האחרים באוצר מסתמנת מגמת ירידה בשנים האחרונות, בעיקר עקב הפסקת
הנפקתם של אמיסיות מיוחדות לקופות הגמל ולקרנות הפנסיה באמצעות המוסדות הכספיים.
אולם, בהפקדות האחרות באוצר - הכוללות הפקדות של גופים אחרים, כגון רשות הנמלים, בנקים
למשכנתאות - ובכספי קרנות שונות המנוהלות באוצר - כגון, קרן המהווה עתודה אקטוארית
לקרנות הפנסיה - נרשמה עלייה. זאת, לאור העובדה שהסדרים אלה עדיין תקפים ומדי פעם אף
נחתמים הסדרים חדשים עם גופים נוספים.
עוד נמסר מהמחלקה המוניטרית, כי הגידול המהיר שנרשם בשנים האחרונות בצבירה של
התוכנית לביטוח חיים מסוג "משתתפת ברווחים" - אשר היו זכאיות בין השנים 1988 (עם
פתיחתן) עד 1991, לאיגרות חוב מיועדות - תורם להמשך ירידת משקל החוב הממשלתי
הלא-סחיר. זאת, מאחר וחלק ניכר מנכסיהן מושקע באיגרות חוב ממשלתיות סחירות. נכון ליוני
1999 כ- 45% מנכסי התוכנית מסוג "משתתפת ברווחים" היו איגרות חוב ממשלתיות סחירות,
ורק 3% היו איגרות חוב מיועדות. במקביל, נמשכת הנפקתן של איגרות החוב המיועדות לתוכנית
ביטוח חיים מסוג "מבטיחת תשואה", אם כי קצב ההנפקה הולך ופוחת. זאת, מאחר ומאז 1991
תוכניות אלה אינן פותחות פוליסות חדשות.
במחלקה המוניטרית ציינו, כי מספר גורמים עלולים לפגום בהמשך התהליך של צמצום החוב
הלא-סחיר. ראשית, הרפורמה שבוצעה בתחום הפנסיה היא חלקית בלבד ונמשכת הנפקתן
הגדולה מאד של אגרות החוב המיועדות לקרנות הפנסיה ה"ותיקות" ו"החדשות". כזכור, שעור
ההנפקה בקרנות הפנסיה ה"ותיקות" הוא לפחות 93% מהצבירה של הקרנות האלה - ושיעורם
בקרנות הפנסיה ה"חדשות", שהוקמו ב- 1995, הוא - 70% מצבירתן. כתוצאה מכך, כ- 96%
מנכסי הקרנות ה"ותיקות" וכ- 68% מנכסי הקרנות ה"חדשות", ביוני 1999, הם איגרות חוב
מיועדות. שנית, הסכם המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, שנחתם לאחרונה בין הסתדרות
העובדים לממשלה, צפוי להגדיל עוד את הנפקתן של איגרות החוב המיועדות לקרנות הפנסיה.
שלישית, התהליך המתמשך של מעבר כספים מקופות הגמל לקרנות הפנסיה מחייב את הממשלה
להנפיק יותר איגרות חוב מיועדות, במקום איגרות חוב סחירות. רביעית, המשך צמצום הגירעון
הממשלתי צפוי להביא להקטנת הצורך בהנפקת אגרות חוב ממשלתיות בכלל, על רקע הסדרי
הפנסיה והביטוח הקיימים, דבר שעלול לפגום בתהליך של צמצום חלקו של החוב הלא-סחיר.
בבנק ישראל ציינו, כי לצמצום משקל החוב הלא-סחיר חשיבות רבה בפיתוחו וביסוסו של שוק
ההון. איגרות החוב הממשלתיות הסחירות מהוות בסיס לתמחור האשראי והפיקדונות במשק,
לרבות כספי משכנתאות, ולפיתוח כלים פיננסיים עתידיים, כגון עסקאות עתידיות ואופציות.
לפיכך, הגדלת משקל החוב הסחיר בסך החוב הממשלתי תביא לשכלול השוק ולפיתוחו, תוך
הגברת התחרותיות בו. זאת ועוד, להקטנת משקל החוב הלא-סחיר חשיבות רבה גם לגבי עלות
גיוס החוב הממשלתי, שכן התשואה על אגרות החוב המיועדות, הנקבעת בדרך מנהלית, היא לרוב
גבוהה מהתשואה על אגרות החוב הממשלתיות הסחירות, הנקבעת בשוק ומשתנה בהתאם
להתפתחויות בו. כך לדוגמה, התשואה על אגרות החוב המיועדות, המונפקות לקרנות הפנסיה
ה"ותיקות" נותרה מתחילת העשור בשיעור קבוע של כ- 5.6%, שהוא בדרך כלל גבוה משמעותית
מזו של אגרות החוב הסחירות. ההפרש בין התשואות האלה מהווה למעשה סבסוד בשיעור לא
ידוע מראש ותלוי בתנאי השוק, של הממשלה לקרנות הפנסיה.