בנק ישראל מפרסם קטע מתוך דו"ח בנק ישראל שיפורסם בסוף החודש: מערך השירותים הציבוריים לטיפול ממושך בקשישים בישראל

18.03.2012

בנק ישראל מפרסם קטע מתוך דו"ח בנק ישראל שיפורסם בסוף החודש: מערך השירותים הציבוריים לטיפול ממושך בקשישים בישראל

להודעה זו בקובץ WORD - לחץ כאן

לתיבה המלאה בקובץ PDF: - לחץ כאן

מספר הקשישים (מעל גיל 65) בישראל, שיעורם באוכלוסייה ושיעורם-באוכלוסייה של הקשישים מאוד (מעל גיל 80) בישראל עלו מאוד מאז שנות ה-70, ועל פי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם צפויים להמשיך לעלות במהירות בעתיד (לוח 1). עליית שיעור הקשישים באוכלוסייה באה לידי ביטוי גם בגידול "יחס התלות" – יחסה של אוכלוסיית הקשישים לאוכלוסייה בגילי העבודה (64-20) – ובגידול שיעורם של בני 65 ומעלה הסובלים ממגבלות גופניות המפריעות להם בביצוע פעולות יום-יומיות. הזדקנות האוכלוסייה הגדילה את הביקוש לשירותים הציבוריים והפרטיים לטיפול בקשישים ולשירותי הבריאות. הביקוש לשירותים אלה צפוי להתרחב ביתר שאת בעתיד, ולהגדיל את ההוצאות הציבוריות והפרטיות בגינם, מסיבות שהשפעתן צפויה להתעצם: שיעורם-באוכלוסייה של הקשישים ושל הקשישים המוגבלים בביצוע פעולות יום-יומיות יעלה, יתעצמו המגמות הכלכליות והחברתיות המפחיתות מיכולתם של בני משפחה לשמש מטפלים עיקריים, ותעלה רמת החיים – ולכן גם הדרישה לעליית איכותם של שירותי הטיפול הממושך בקשישים.

בשנת 2010 עמדה ההוצאה הציבורית על טיפול ממושך בקשישים על כ-5.8 מיליארדי ש"ח – כ-0.7 אחוז תוצר – וההוצאה הלאומית (הציבורית והפרטית) לטיפול ממושך בקשישים הגיעה בשנה זו לכ-9.9 מיליארדים (1.2 אחוזי תוצר). יחס ההוצאה הציבורית לתוצר בישראל נמוך מאשר במדינות OECD, גם כאשר מביאים בחשבון שהאוכלוסייה בארץ צעירה יחסית למדינות החברות בארגון. נוסף על כך שיעורה של ההוצאה הפרטית על טיפול ממושך בקשישים בסך ההוצאה (הציבורית והפרטית) על טיפול ממושך בישראל גבוה ביחס למדינות החברות ב-OECD. בישראל ההתפתחויות הדמוגרפיות בלבד צפויות להגדיל את ההוצאה הציבורית על טיפול ממושך בקשישים בסדר גודל של 30 אחוזים (במחירים קבועים), לפחות, עד שנת 2019, וביותר מ-300 אחוזים עד שנת 2059; זאת בהנחה ששיעור הנזקקים לשירותי טיפול ממושך בקרב קבוצות הגיל יישאר כפי שהוא היום.

מערכת השירותים הציבוריים לטיפול ממושך באוכלוסיית הקשישים בישראל לוקה כבר עתה במספר מאפיינים בעייתיים, למשל: השירותים המוצעים והפיקוח עליהם מצויים באחריותם של מספר גורמים שונים – ללא גוף מקשר ביניהם – דבר המשפיע על איכות השירות למטופלים וגורם לחוסר יעילות; בחלק ממבחני ההכנסות כרוכים הליכים ביורוקרטיים מורכבים, הגורמים למיצוי לא מלא של זכויות המטופלים וגידול של הוצאותיהם ביחס לחלופות; מתרחב היקפם של שירותי הטיפול הממושך והביטוחים הסיעודיים הפרטיים – תהליך שעלול להגדיל את אי-השוויון בצריכת שירותי הסיעוד בעתיד. על רקע הגידול הצפוי של מספר הקשישים ושל חלקם באוכלוסייה יש צורך חיוני בשיפור ובייעול של שירותי הטיפול הממושך בקשישים, תוך התחשבות בהשלכות הצפויות של השינויים הדמוגרפיים העתידיים על מצבם הכלכלי של הקשישים ועל היצע המטפלים בהם. במסגרת זו יש למצוא דרכים להגברת התיאום בין השירותים השונים בקהילה ובמוסדות ולייעול מבחני ההכנסות באופן שישפר את השירות הציבורי לקשישים ולבני משפחותיהם ויסייע להם למצות את זכויותיהם. מומלץ כי הרפורמות המוצעות בתחום הסיעוד יתמקדו בתכנון מבנה השירותים הציבוריים לקשישים – בקהילה ובמוסדות – ואופן מימונם, בהתאם להתפתחויות הדמוגרפיות הצפויות.