תקציר:
- בשנת 2005 היה גירעון הממשלה נמוך משמעותית מתקרת הגירעון, ומהגירעון ב-2004. גירעון המגזר הציבורי, הנמדד על פי כללי החשבונאות הלאומית - כפי שמקובל במדינות המפותחות2 - ירד גם הוא, ל-32.9 אחוזי תוצר, לעומת 4.9 אחוזי תוצר ב-2004 ו-5.9 אחוזים ב-2003.
- ב-2005 נרשמה ירידה משמעותית ביחס החוב הציבורי לתוצר, לראשונה מאז שנת 2000.
- ירידת הגירעון ויחס החוב לתוצר נבעה בעיקר מהקטנת משקל ההוצאה הציבורית בתוצר, שירד מאז 2002 ב-5 נקודות אחוז והגיע ב-2005 אל מתחת ל-50 אחוזים, לראשונה מאז 1970.
- יחסי החוב הציבורי, הגירעון והוצאות המגזר הציבורי לתוצר נותרו גבוהים בהשוואה למקובל במדינות המפותחות, למרות ירידתם, שצמצמה את הפערים. לעומת זאת, נטל המס בישראל, ובפרט שיעורי המס על השכר, דומים למקובל במדינות אלה וצפויים להמשיך לרדת בשנים הקרובות.
- תקרת הגידול של ההוצאות שאימצה הממשלה, והימנעות מהפחתות מסים נוספות על אלה שעליהן כבר הוחלט, יאפשרו בשנים הקרובות ירידה משמעותית של יחס החוב והגירעון לתוצר, אם תימשך הצמיחה. עם זאת, גידולו של אחוז המועסקים במגזר הציבורי מכלל המועסקים האזרחיים השנה מצביע על אתגרים בשמירה על תקרת ההוצאות לאורך זמן.
- בניית תקציב 2006 על בסיס גירעון של 3 אחוזי תוצר תביא לעלייה ניכרת בהוצאות האזרחיות של הממשלה (ללא ריבית) בהשוואה לביצוע ב-2005 ותאפשר רק ירידה מתונה ביחס החוב לתוצר. אימוץ תוואי הוצאות נמוך יותר יאפשר להתרחק במהירות רבה יותר מרמת החוב הנוכחית, החושפת את המשק לסיכונים במקרה של התפתחויות שליליות בכלכלה העולמית ובמצב הביטחוני. תוואי כזה גם יאפשר לממשלה בעתיד יותר חופש פעולה בהחלקת השפעתם של זעזועים חיצוניים וביטחוניים על הפעילות הכלכלית.
המגזר הציבורי ומימונו - הקובץ במלואו