למה בנקים צריכים פיקוח?

בקרה ופיקוח חזקים מאזנים בין הסיכון הגלום בפעילות הבנקאית לבין השמירה על האינטרס הציבורי וכספי לקוחות הבנקים

מרבית ההתנהלות הכספית שלנו מרוכזת על ידי מערכת הבנקאות – משיכת כסף מהכספומט, תשלום בכרטיס אשראי, בצ'ק או בדרך אחרת, הפקדה, השקעה, הלוואה, וכיו"ב. מערכת הבנקאות היא הבסיס לפעילות הפיננסית של המשק. תפקוד לקויי של מערכת הבנקאות עלול להוביל לפגיעה מיידית בתפקוד המשק. למשבר במערכת הבנקאות, ובפרט "נפילה של בנק" – מצב בו בנק לא יכול לעמוד בהתחייבויות שלו ללקוחותיו - יכולות להיות השלכות הרות גורל בדמות הפסדי כספים, הגבלת היכולת למשוך פקדונות, ועוד, עד כדי פגיעה ממשית בפעילות המשק ובאיכות החיים של האזרחים. כדי לשמור על תקינות מערכת הבנקאות ולהגן על האינטרסים של הציבור הרחב, חשוב שיהיו כללים ברורים ומחייבים - מה מותר ומה אסור לתאגידים בנקאיים לעשות עם כספי לקוחות הבנקים. הכללים והמגבלות נקבעים על סמך שיקולים מקצועיים המגובים בבדיקות מקיפות ובתקנים בין לאומיים, ונאכפים בשטח על ידי הגוף האחראי על הבקרה והפיקוח על מערכת הבנקאות - הפיקוח על הבנקים.

למה בנקים נופלים?

מאז ומתמיד, בנקאות, בבסיסה, הייתה עסק מסוכן. בנקים עושים שימוש בכספים שלקוחות מפקידים אצלם כדי להעניק אשראי ללקוחות אחרים. מצב שבו לקוחות אינם עומדים בפירעון האשראי שלהם מסכן את יכולתו של הבנק להחזיר ללקוחות את פקדונותיהם בעת שירצו בכך. יתרה מכך, חלק גדול מהפקדונות הם לטווח קצר (את פקדונות העו"ש, למשל, הלקוחות רשאים למשוך כל יום), כשבמקביל, חלק גדול מהאשראי שנותנים הבנקים ללקוחותיהם הוא לזמן ארוך (הלוואות לרכישת רכב, למשל, ניתנות לשנים אחדות; משכנתאות ניתנות לטווח של עד שלושים שנה). כלומר, בעוד המפקידים יכולים, בכל יום כמעט, למשוך את כספם מהבנק, הבנק יכול לגבות את הכסף מהלווים רק במועד שנקבע בתנאי ההלוואה.

נניח למשל, שמסיבה כלשהיא, המשק נקלע להאטה כלכלית חריפה. בעקבות ההאטה, נפגעת ההכנסה של משקי בית ועסקים רבים. וכך, חלקם מעוניינים, מצד אחד, למשוך את פקדונותיהם - כדי להשתמש בהם במקום ההכנסה שנפגעה; בעוד אחרים עשויים לרצות ליטול יותר אשראי מהבנק, כדי לפצות על ההכנסה שנפגעה. חלק מהלקוחות אף מתקשים בעמידה בהלוואות הקודמות שלהם ואינן מחזירים לבנק את תשלומי ההלוואות בזמן. התוצאה: לבנק יש כעת קושי במציאת מקורות למתן אשראי ללקוחות שזקוקים לו, ובתרחיש חמור במיוחד, הוא אף עשוי להתקשות להחזיר לבעלי הפקדונות את כספי הפקדונות שלהם. מצב זה עשוי להוליד תגובת שרשרת שתפגע ביציבות הבנק. יתרה מכך, גם אם המשק לא נקלע להאטה כלכלית, התפתחותן של שמועות בדבר פגיעה אפשרית ביציבות של הבנק, עלולה לגרום ללקוחות לרצות למשוך את הפקדונות ולהוליד את אותה תגובת שרשרת. התגובה מחריפה עוד יותר, כתוצאה מהעובדה שהלקוחות רשאים, כאמור, למשוך את מרבית הפקדונות בכל עת, בעוד שהבנק אינו יכול "לקרוא" באופן מיידי לכל הכסף, משום שחלקו ניתן ללווים כאשראי לזמן ארוך.

אחד הכלים העיקריים להתמודדות עם הסיכון הגלום במתן האשראי, הוא "יחס הלימות ההון" – המפקח דורש מהבנקים להחזיק הון עצמי בשיעור מסוים מהאשראי (בדרך כלל בסביבות 10%), כדי להבטיח את יכולתם לעמוד בהפסדי אשראי. כלי חשוב נוסף, הוא "יחס הנזילות", הקובע שחלק מנכסי הבנקים חייב להיות בר מימוש במהירות, כדי לוודא שניתן יהיה להשיב למפקידים את כספיהם בכל עת.

דינמיקה של משבר

איך משבר בבנק אחד משפיע על המשק כולו? דמיינו לוחיות דומינו עומדות ניצב, בזו אחר זו, מסודרות במבניות מתוכננת. ואז, אחת הלוחיות נופלת, ובצורה בלתי נמנעת, מפילה את הלוחית שעמדת לפניה, שמפילה את זו שלפניה, וכו' וכו', עד שכל הלוחיות שוכבות על הקרקע. באותו אופן, בין הבנקים לשווקים הפיננסיים – שמורכבים מגורמים ומשתנים רבים – מתקיימים יחסי גומלין שעלולים להוביל ל"אפקט דומינו". חוסר היכולת של בנק אחד לעמוד בהתחייבות למפקידים שלו עלול לפגוע ביכולתם של המפקידים לעמוד בהתחייבויותיהם לגורמים אחרים במשק, ואפילו להביא את המפקידים ל"ריצה אל הבנקים" למשיכת כספם. נפילה של בנק אחד עלולה לגרום ללקוחות של בנקים אחרים למשוך את כספם מהבנקים גם אם הבנקים האלו יציבים, וכך לפגוע ביציבותם, וחוזר חלילה. כלומר, משבר שפוקד את אחד ממרכיבי המשק, עלול להתפשט במהרה למשבר פיננסי רחב היקף והשלכות. כך למשל, במשבר הפיננסי העולמי של השנים 2008/9, משבר בשוק המשכנתאות בארה"ב הוביל, בין השאר, לפשיטת רגל של בנק מפורסם, שגררה פגיעה בכל ענף הבנקאות ויצרה משבר פיננסי גלובלי חריף, שכלל, בין היתר, צניחה בשיעורי הצמיחה, עלייה חדה באבטלה, ופגיעה ממשית ברמת החיים של מיליוני אזרחים ברחבי העולם. לצד הסיכונים שמגיעים מחוץ למערכת הבנקאות ואינם בשליטת הבנק הבודד, ישנם, כמובן, סיכונים המגיעים מבפנים, התלויים בעיקר במדיניות הניהול של הבנק ורמת הסיכונים שאליה הוא חושף את כספי המשקיעים והמפקידים.

מדוע הבנקים לא מפקחים על עצמם?

הם כן. לפי דרישות הגוף המפקח על הבנקים בכל מדינה, לבנקים יש מערך שלם של "שומרי סף", שתפקידם לאתגר את ההחלטות העסקיות של ההנהלות ולנהל את הסיכונים כך שתתקיים יציבות. אולם, בסופו של דבר, בנקים הם עסקים כלכליים, עם מטרות רווח, ובהתאם, בפני הנהלת בנק עומד מבנה תמריצים שמעודד לקיחת סיכונים. בניגוד לבנק הבודד, הפיקוח על הבנקים רואה את טובת המשק כולו, ויש לו את הכלים והמשאבים לקבל תמונת מצב עדכנית, רחבה ומקיפה על הסיכונים המתפתחים במערכת הפיננסית והבנקאית. בקרה ופיקוח חזקים מאזנים בין השאיפה לרווחיות לבין שמירה על האינטרס הציבורי וכספי לקוחות הבנקים. בישראל, הפיקוח על הבנקים מופקד בידי בנק ישראל, ומלבד השמירה על היציבות, הוא מופקד גם על שמירת ההוגנות ביחסים בין הבנקים ללקוחותיהם.