نقودي

לאה גולדברג (התרע"א, 1911—התש"ל, 1970), מהחשובות והבולטות שבמשוררות ישראל, עסקה גם בכתיבת סיפורת ומחזות, תרגום, עריכה, הוראה, ביקורת ומחקר. גולדברג נולדה בקניגסברג שבפרוסיה (כיום רוסיה) וגדלה בקובנה שבליטא. ב-1933 השלימה דוקטורט בבלשנות שמית, וב-1935 עלתה לארץ ישראל.

שירתה של גולדברג הגותית ולשונה בהירה. היא מטפלת בנושאים אישיים ואינטימיים וכוללת תיאורים של נופים ארץ ישראליים ואירופיים. לצד זאת מרבות יצירותיה של גולדברג לעסוק במורשת חייה באירופה ובשואה ובהשפעותיה על בני דורה. רבים משיריה הולחנו, ביניהם "האמנם", "סליחות", "ימים לבנים", "אהבתה של תרזה די מון" ("מחלוני וגם מחלונך"), "ערב מול הגלעד" ("האילנות כל כך כבדים") ו"פזמון ליקינתון". גולדברג כתבה ועיבדה סיפורי ילדים רבים, ועם המוכרים שבהם נמנים "דירה להשכיר", "המפוזר מכפר אז"ר" ו"איה פלוטו". במקביל לכתיבה פעלה גולדברג בתחומים משיקים. היא תרגמה יצירות מהקלסיקה העולמית, בין השאר מאת טולסטוי, צ'כוב, שייקספיר ואיבסן. נוסף לכך היא ערכה עיתונים וספרי ילדים, שימשה מורה, וכיהנה כפרופסור לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית. כתיבתה של גולדברג זיכתה אותה בפרס רובין בשנת 1949, ובשנת 1970 – לאחר שנפטרה ממחלה קשה – בפרס ישראל לספרות יפה. 
השטר החדש בעריך 100 ש"ח מוקדש ליצירתה של לאה גולדברג. צד הפנים שלו נושא את דיוקנה על רקע פריחת השקד, ולידם מודפס בטקסט זעיר השיר "בארץ אהבתי השקד פורח". בצד הגב של השטר נראות איילות – מקור ההשראה ל"מה עושות האיילות?", השיר הראשון בספר הילדים הנושא אותו שם. כמו כן מופיעה בגב השטר שורת השיר "ימים לבנים, ארוכים כמו בקיץ קרני-החמה".

שאול טשרניחובסקי (1943-1875), מגדולי המשוררים העבריים במחצית הראשונה של המאה העשרים, מתרגם ורופא. נולד על גבול אוקראינה ועלה לישראל בשנת 1931.בבגרותו למד רפואה ומסיום לימודיו ועד סוף חייו שילב בין פעילותו כרופא לפעילותו כמשורר.

שירתו של טשרניחובסקי רבה ומגוונת והיא ממזגת את השפעות התרבות היהודית עם התרבות העולמית. ביצירתו הושפע מתבנית נוף מולדתו, מתרבותה של יוון העתיקה, מארץ ישראל ומעולם התנ"ך. שיריו, דוגמת "אני מאמין", "אומרים ישנה ארץ", ו"הוי ארצי מולדתי" משקפים את זיקתו לציונות, לעם היהודי ולארץ ישראל. שירים אלה ורבים אחרים ובהם "גינה לי", "שושנת פלאים", "את אינך יודעת", "אינני אוהב אותה" הולחנו ובוצעו על ידי מיטב המלחינים והמבצעים העבריים. טשרניחובסקי נודע גם כמתרגם מעולה והוא אחראי לתרגומן של יצירות מופת קלאסיות לשפה העברית.

בעיצוב שטר ה- 50 ₪ ניתן ביטוי לשירתו העשירה והמגוונת של טשרניחובסקי ולזיקתו לארץ ישראל, לצד רמז לפתיחותו והיכרותו העמוקה עם תרבויות העולם. צד הפנים של השטר נושא את דיוקנו ואת מילות השיר "הוי ארצי מולדתי", בכיתוב זעיר, אשר היווה את ההשראה לשילובו של עץ ההדר ופירותיו בעיצוב השטר. בעיצוב צד הגב של השטר שולב עמוד בסגנון קורינתי, והוא נותן ביטוי לזיקתו של טשרניחובסקי ליצירות קלאסיות מיוון העתיקה. בגב השטר מופיע משפט מתוך שירו של טשרניחובסקי "אני מאמין": "כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז".

לקישורים ומידע נוסף אודות שאול טשרניחובסקי : 
אתר הספרייה הלאומית
אתר מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית)
פרויקט בן יהודה

רחל המשוררת (רחל בלובשטיין; התרנ"א, 1890—התרצ"א, 1931) נמנית עם הבולטות והמוּכּרות במשוררות העבריות, והיא נחשבת בעיני רבים לראשונה שבהן. שירתה זכתה למקום של כבוד בתרבות העברית והיא אהובה על דורות רבים של קוראים. 

רחל נולדה בסָרָטוב – עיר בגבולות האימפריה הרוסית – למשפחה ציונית, ובצעירותה עלתה לארץ ישראל. תחילה התיישבה ברחובות ולאחר מכן ב"חוות העלמות" שבכינרת. בהמשך עברה לקבוצת דגניה ושם התגלו אצלה סימני השחפת, מחלה שנחשבה אז לחשוכת מרפא והביאה למותה בטרם עת. 
היא החלה לכתוב עוד בנעוריה, ברוסית, ויצירתה הושפעה מהתנ"ך, מהספרות החלוצית של תקופתה, וממקורות וזרמים בספרות הרוסית והצרפתית. שירתה מצטיינת בפשטותה ובלשונה הקולעת. היא מבטאת את אהבותיה, אכזבותיה, מכאוביה ופחדיה, כוללת רמזים רבים לחייה הטרגיים והקצרים, וחלק ניכר ממנה עוסק בהמתנה למוות. בין שיריה המפורסמים: "רק על עצמי", "אל ארצי", "פגישה, חצי פגישה", "כינרת" ("שם הרי גולן"), "זמר נוגה" ("התשמע קולי"), "גן נעול", "שי" ("אעולל כגפן"), ואחרים. רבים משיריה הולחנו ובוצעו לאחר מותה בידי מיטב האמנים, ובמרוצת השנים הפכו לנכסי צאן ברזל ולחלק בלתי נפרד מהתרבות והשירה הישראליות.
בעיצוב השטר החדש בעריך 20 ש"ח ניתן ביטוי לשירתה של רחל ולנופי חייה. צד הפנים שלו נושא את דיוקנה על רקע כפות תמרים, ולצִדו מודפס בטקסט זעיר השיר "כינרת" – מקור ההשראה לעיצובו של גב השטר. צד הגב מציג את נוף הכינרת, האגם שעליו הרבתה רחל לכתוב ואשר לחופיו ביקשה להיקבר. נוסף לכך מופיע בצד הגב ציטוט מתוך "ואולי לא היו הדברים...": "הוֹי כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי, הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?".