המחקר בשלמותו, כקובץ PDF

 
מאמר זה בוחן את הליכי המינוי והתיגמול של מנהלים בכירים בחברות ממשלתיות ובתאגידים ממשלתיים בשנים 1994 עד 2004. במאמר נמצא כי המנכ"לים בחברות ובתאגידים הממשלתיים הרוויחו בשנת 2004 פי חמישה מהשכר הממוצע במגזר הציבורי באותה שנה, וכרבע משכר המנכ"לים של חברות במגזר העסקי. כ-20 אחוזים מהמנהלים התחלפו בממוצע בכל אחת מהשנים; בשנת בחירות ירד שיעור המינויים, ובשנה העוקבת הוא עלה. אף שלא נמצאה השפעה מובהקת של הבחירות על שיעור המינויים בממוצע, דחיית המינויים העניקה לשלטון החדש "כלי שימושי". הוותק הממוצע של מנהל בחברות ובתאגידים הממשלתיים היה נמוך מאשר בחברות הציבוריות שבמגזר העסקי, והוא ירד ככל שעלו דירוג החברה ומורכבותה.
רוב המנהלים שהתמנו לתפקיד בכיר בחברות ובתאגידים הממשלתיים הגיעו לתפקידם מתוך המגזר הציבורי עצמו. עובדים אלו נשארו בתפקידם תקופה קצרה יחסית למנהלים שהגיעו מהמגזר העסקי, והועסקו בחברות בדירוג גבוה יחסית. כן נמצא כי שכר המנהלים הבכירים בחברות ובתאגידים הממשלתיים נשחק משמעותית לעומת שכר המנהלים במגזר העסקי, וזאת במקביל לירידה מתמשכת של שיעור המנהלים שהגיעו לתפקידם מהמגזר העסקי.
על פי הממצאים, אטרקטיביות התיגמול אינה מספיקה כדי לשמור על העובדים הטובים במגזר הממשלתי לאורך זמן, וכדי למשוך עובדים בכירים בעלי יכולות גבוהות מהמגזר העסקי. כמו כן מרמזים הנתונים כי לכוחות הפוליטיים יש השפעה רבה על הליכי המינוי והתיגמול בגופים אלו, תופעה העלולה לפגוע ביעילות הניהול.