התפתחות החוב הממשלתי בשנת 1998
בדצמבר 1998 הסתכם משקל החוב הממשלתי בתוצר ב- 111 אחוזים, לעומת 106 אחוזי תוצר בדצמבר 1997. זאת, לאחר מגמה של ירידה רצופה במשך למעלה מעשור, מ- 155 אחוזי תוצר בשנת 1987.
לגידול במשקל החוב בתוצר תרשמו הפיחות המהיר בשער החליפין ברביע האחרון של השנה, ההאצה בעליות המחירים בסוף השנה, המשך ההאטה בצמיחה וגיוס הון הממשלתי (נטו), שהיה גבוה מצרכי המימון של הגירעון התקציבי.
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי יתרת החוב הממשלתי הכולל (הפנימי והחיצוני) ברוטו הגיעה בסוף 1998 ל- 411 מיליארדי ש"ח, עלייה ריאלית של 5 אחוזים לעומת השנה הקודמת. מרבית העלייה בחוב הממשלתי משקפת עלייה (ריאלית) של 13.1 אחוזים בחוב החיצוני, שמקורה בגידול בחוב במונחים דולריים בשיעור 4.5 אחוזים ובפיחות ריאלי של 8 אחוזים בשער השקל ביחס לדולר. במקביל, החוב הפנימי עליה ריאלית ב- 2 אחוזים. בבנק ישראל מבהירים, כי הגדרת החוב הממשלתי תואמת בקירוב את הגדרת החוב על פי אמנת מאסטריכט, והיא מאפשרת השוואה בינלאומית של מדד חשוב זה לנטל החוב הממשלתי על המשק.
משקל החוב הממשלתי בתוצר עלה, לראשונה מזה למעלה מעשור, והגיע ל- 111 אחוזי תוצר בסוף 1998, לעומת 106 אחוזים בסוף 1997. משקל החוב הפנימי בתוצר עלה ב- 1998 בנקודת אחוז, ל- 80 אחוזים, ואילו המשקל החוב החיצוני בתוצר עלה בכ- 4 נקודות אחוז, ל- 31 אחוזים. עלייה זו במשקל החוב הממשלתי בתוצר נרשמה לאחר ירידה בו, שנמשכה למעלה מעשור – מרמה של 155 אחוזי תוצר ב- 1987.
מהמחלקה המוניטרית נמסר עוד, כי עליית משקל החוב בתוצר ב- 1998 נובעת בעיקר מהפיחות המואץ בשער השקל בשוק מט"ח מאז אוגוסט – אשר הביא לעליית משקלם של החוב החיצוני במט"ח ושל החוב הצמוד למט"ח בתוצר, מהאצת המחירים בחודשים ספטמבר עד נובמבר – אשר גרמה לגידול משקל החוב הצמוד למדד – ומגיוס ההון (נטו) של הממשלה בארץ ובחו"ל (לא כולל הפרטה), בסך 6.9 מיליארד ש"ח, אשר היה גבוה מצרכי מימון הגירעון.
במחלקה המוניטרית מציינים, כי משקל החוב בתוצר הינו אחד המדדים המרכזיים הנהוגים בעולם ליציבות כלכלית בכלל, ולאיתנות מוניטרית בפרט. אמנת מאסטריכט נקבה ברמת חוב ממשלתי בשיעור של 60 אחוזי תוצר, או במקרים מסוימים, בתוואי ירידה ברור של משקל החוב בתוצר, כאחד התנאים להצטרפות לאיחוד המוניטרי האירופי. לכן, ההתפתחויות בתחום החוב הממשלתי במהלך 1998 אינן תורמות לשיפור מעמדה הפיננסי של ישראל בעולם.
משקל תשלומי הריבית הריאלית על החוב הכולל בתוצר – המהווה מדד נוסף לנטל החוב הממשלתי על המשק – ירד קלות השנה לעומת 1997, בשל ירידת הריבית על החוב החיצוני, והגיע ל- 5.4 אחוזי תוצר. יצוין, כי מאז 1996 נבלמה הירידה הרצופה בשיעור זה במקביל לבלימת ירידת החוב הממשלתי. במחלקה המוניטרית מציינים, כי בחשבונאות התקציבית במדינות המפותחות – למשל, בהגדרת הגירעון על פי מאסטריכט – מקובל לחשב את משקל תשלומי הריבית הנומינלית על החוב הכולל בתוצר כמדד לנטל החוב הממשלתי על המשק. מדד זה עלה בישראל ב- 1998 לכ- 15 אחוזי תוצר, לעומת כ- 13 אחוזי תוצר ב- 1997. זאת, עקב עליית המחירים הזמנית בעקבות הפיחות בשקל שנרשם בעיקר לקראת סוף 1998.
עוד נמסר מהמחלקה המוניטרית, כי בשנת 1998 הגדילה הממשלה  את החלק הלא-צמוד בגיוס ההון – ל- 25 אחוזים – ואת חלקו הצמוד לדולר – ל – 14 אחוזים – על חשבון חלקו הצמוד למדד – שירד ל- 15 אחוזים. זאת ועוד, בשלושת הרביעים הראשונים של 1998 הגדילה הממשלה באופן ניכר מאוד את החלק הלא-צמוד בגיוס ההון, על רקע הירידה בסביבת האינפלציה ובריבית הנומינלית, ורמת התשואות הצמודות הגבוהה. עם זאת, ברביע האחרון של 1998, על רקע הפיחות המואץ בשער החליפין, גדל חלקו של גיוס ההון הצמוד למט"ח בצורה משמעותית ליותר ממחצית גיוס ההון הסחיר. משקל גיוס ההון הצמוד לשער החליפין – באמצעות אג"ח מסוג "גלבוע" – הסתכם ב- 14 אחוז מסך גיוס ההון הכולל ברוטו ב- 1998. יתר על כן, משקל גיוס ההון (ברוטו) במט"ח והצמוד לו עלה בשיעור ניכר והסתכם בסוף 1998 ב- 35 אחוזים, לעומת 28 אחוזים בסוף 1997. גיוס ההון בחו"ל – אשר הגיע ב- 1998 ל- 21 אחוזים מסך גיוס ההון הכולל – נעשה בשנה זו בעיקר באמצעות אג"ח סחירות (תוך ניצול שארית מכסת גיוס ההון במסגרת הערבויות) ובמסגרת מפעל הבונדס. בסוף 1998 גייסה הממשלה סכום הערבויות של ממשלת ארה"ב, במטרה להמשיך בבניית תשתית לגיוסי הון בשוק החופשי בהיקפים גדולים יותר בעתיד.
עלות גיוס ההון הממוצעת בחו"ל ירדה ב- 1998 למרות העלייה שהייתה בסוף השנה, ושנגרמה כתוצאה מהגידול בפרמיית הסיכון של כל המדינות – אשר תבטאה בעליית המרווחים בין עלות גיוס ההון המקומי לעלות גיוס ההון של ממשלת ארה"ב. יש לציין, כי העלייה במרווח זה שנדרש מהמשק הישראלי קטנה יחסית לעלייה שנרשמה במשקים רבים אחרים.
במחלקה המוניטרית מציינים, כי הגידול בגיוס ההון הסחיר שנרשם ב- 1998 – לאחר שזה גדל מ- 48 אחוזים מסך גיוס ההון של הממשלה ב- 1997, ל- 55 אחוזים בשנה זו – מעמיק את שוקי ההון ומחזק את הקשר החיוני בין התנאים המאקרו – כלכליים לרמת הריביות במשק, ומייעל את ניהול החוב של הממשלה. עם זאת, נראה כי העלייה שנרשמה בשנה זו בגיוס ההון הסחיר הינה זמנית. זאת, מאחר ועליית ההתחייבויות של הממשלה להנפקת אג"ח מסובסדות (מיועדות) לקרנות הפנסיה צפויה להגדיל בטווח הארוך, את המרכיב הלא-סחיר בחוב הממשלתי. זאת, על רקע המעביר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת בסקטור הציבורי והירידה הנמשכת במשקלן של קופות הגמל בתיק הנכסים של הציבור.